Vayedaber

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא מוּתָּר לַחְפּוֹר בּוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מַהוּ לַחְפּוֹר בּוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְלַמְּדִין לְעִנְייַן אִיסוּר כָּךְ לְעִנְייַן הֵיתֵר לֹא יְלַמְּדוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כשם שאין מלמדין וכו'. כלומר דמהדר הש''ס דמאי קמיבעיא לך אדרבה לר' אלעזר טפי פשיטא לן דמותר דאילו לר' יוחנן איכא למיפרך דכשם שאין מלמדין מן הפרט לענין איסור דלא קאי בל''ת על החרישה כך לענין היתר חפירת בורות לא ילמדו דאימא ושבתה הארץ הקפידה התורה כל שהוא עושה בארץ ומיהת עובר בעשה הוא ואפ''ה אמרת דלרבי יוחנן מותר ומכ''ש לר''א דכשם שמלמדין לענין איסור כך ילמדו לענין היתר:

מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות. מי אמרינן דכל עבודה בקרקע אסור או דילמא דלמדין אנו מן הפרט דדוקא דומיא דהני שהן עבודה לצורך הקרקע הוא דאסור:

על דעתיה דר' אלעזר. אלא לר' אלעזר דקסבר חרישה אסורה מן התורה:

על דעתיה דר' יוחנן ניחא. כלומר ניחא לן הא דפשיטא שמותר לחפור בשדהו בשביעית בורות שיחין ומערות שהרי אפי' חרישה שהיא לצורך עבודת הקרקע קאמר דאינה אסורה מן התורה:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי הַמְחַפֶּה בְּכִלְאַיִם לוֹקֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם אֵיךְ אֶפְשַׁר כִּלְאַיִם עַל יְדֵי חֲרִישָׁה לֹא בִמְחַפֶּה. וַהֲוָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וגו'. בְּנִי אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַיָּא יְכִיל אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַמְקַייֵם 37a עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לַעֲבוֹר שֶׁמָּא לִלְקוֹת. וְהָכָא לִלְקוֹת אֲנָן קַייָמִין. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּינָן שְׁבִיעִית אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי עֲקִיבָה. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר לוֹקִין עַל יְדֵי חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין לוֹקִין עַל יְדֵי חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. מַה טַעַם דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֙י כְּלָל. שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר פְּרָט. הַזֶּרַע וְהַזֶּמֶר בִּכְלָל הָיוּ וְלָמָּה יָֽצְאוּ לְהַקִּישׁ אֵלֶיהֶן וְלוֹמַר לָךְ מַה זֶרַע וְזֶמֶר מְיוּחָד שֶׁהֵן עֲבוֹדָה בָאָרֶץ וּבְאִילָן אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא עֲבוֹדָה בָאָרֶץ וּבְאִילָן. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵי דְבָרִים הֵן וּשְׁנֵי דְבָרִים יָֽצְאוּ מִן הַכְּלָל חוֹלְקִין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר חוֹלְקִין. אִית לֵיהּ לַחֲלוֹק אֵינָן חוֹלְקִין הָא לְלַמֵּד מְלַמְּדִין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן מְלַמְּדִין. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַכְּלָל בַּעֲשֵׂה וּפְרָט בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֵין עֲשֵׂה מְלַמֵּד עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין לֹא תַעֲשֶׂה מְלַמֵּד עַל עֲשֵׂה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנייא היא. בעלמא ס''ל דמלמדין ושאני הכא שהכלל הוא בעשה ושבתה הארץ והפרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על ל''ת וכן אין הל''ת מלמד על העשה:

ולית ליה לר' יוחנן מלמדין. ואם ר' יוחנן פליג וס''ל דאף לענין להקיש אין מלמדין:

לחלוק אינן חולקין. דלענין ללמד על הכלל לחלק שיהא חייב על כל או''א אין אנו למדין משני דברים שיצאו מן הכלל הא ללמד על הכלל לענין להקישו להפרט כדהכא דקאמר מה הפרט מפורש מיוחדין שהן עבודה בארץ וכו' בהא ס''ל לר''א דמלמדין:

אית ליה. וקאמר הש''ס דאף ר''א אית ליה האי כללא וכת''ק דר' ישמעאל דשני דברים אינן חולקין מיהו שאני ליה בין ענין לחלק ובין ענין להקיש כדמסיק:

ולית ליה לר' אלעזר חולקין. כלומר דשואל הש''ס דאם בגופה דמילתיה פליג על ר' יוחנן בכללא דחולקין דסבירא לן כתנא דפליג על ר' ישמעאל ושני דברים אין חולקין וכי לית ליה להאי כללא אלא דפוסק כר' ישמעאל ובסנהדרין גריס ועל דעתיה דר''א אינן חולקין והיינו הך דהש''ס שואל אם ר''א אית ליה נמי האי כללא בעלמא דאינן חולקין והכא טעמא אחרינא איכא כדלקמיה או דר''א כר' ישמעאל ס''ל דשני דברים חולקין הן:

מה עביד לה ר' יוחנן. ומה טעמא סבירא ליה אין לוקין:

שני דברים הן. לא תזרע ולא תזמור ושני דברים שיצאו מן הכלל חולקין בתמיה ופלוגתא היא פ' כלל גדול ובסנהדרין שם בהא דאמרינן הבערה יצאת מן הכלל לחלק ללמד על הכלל כולו לענין חילוק חטאות וחייבין על כל אחת ואחת וכן כרת באחותו דאמרינן דיצאת לחלק ואם שני דברים יצאו מן הכלל כגון הכא בשביעית וכן לא תנחשו ולא תעוננו דבכלל כל כישוף היה ויצאו מן הכלל פליגי בהא דלתני ר' ישמעאל התם חולקין הן כלומר מלמדין הן על הכלל כולו לענין חילוק חטאות ותנא דפליג עליה שם ס''ל דשני דברים שיצאו אינן חולקין דהוה להו כשני כתובים ואין מלמדין ור' יוחנן ס''ל כהאי תנא דאינן חולקין ואכתי לא אסיק טעמייהו עד לקמן:

המחפה בכלאים. שחיפה אותן בעפר וזה עשה מעשה בקיומן לפיכך לוקה:

א''ל ר' יוחנן. כששמע זה ממנו ולאו מתני' היא בפ' אלו הן הלוקין דתנינן שם יש חורש בתלם אחת וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין ובכלאים בכרם ובשביעית וי''ט וכהן ונזיר בבית הטומאה וקתני כלאים בכרם וכי האיך אפשר כלאים ע''י חרישה לאו במחפה שבשעה שחורש מחפה את הכלאים אלמא מחפה בכלאים לוקה:

והוה ר' ינאי מקלס ליה. לר' יוחנן וקרא עליו מקראות הללו הזלים זהב מכיס היא התורה החמודה מזהב ומצויה היא אצלך כזהב בכיס. בני אל ילוזו מעיניך. שכל זמן שאתה הוגה בהן אתה מוצא בהן טעמים הרבה ועל שהוציא הדין ממשנה זו:

בתר וכו'. אחר כל השבחים הללו אומר אני דלא מוכחא מהתם מידי שיכול אני לפרש להאי מתני' במקיים להכלאים לחוד ור''ע הוא דאמרינן לעיל דס''ל דעובר בל''ת:

כלום. ומדחי להא דר''ל דכלום אר''ע אלא לעבור בל''ת שמא ללקות הוא דקאמר בתמיה ועוד על כרחך דההיא מתני' לאו כר''ע מיתוקמא מן הדא דתנינן התם נמי שביעית וכי אית לך למימר שביעית כר''ע והא לדידיה אין לוקין על החרישה בשביעית:

פתר לה שביעית דר' אלעזר. כלומר אליבא דר''א שפיר מוקמינן לה נמי כר''ע דאיהו ס''ל דל''פ תנאי בזה ולכ''ע לוקין על החרישה בשביעית כדפליגי בהא ר''א ור''י וסוגיא זו עד סוף הלכה גרסינן לה בשבת פרק כלל גדול ובפ''ז דסנהדרין בהלכה ה':

הזורע והזומר בכלל היו. בכלל ושבתה הארץ ולמה פרט הכתוב להן ודריש להו במדה דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא ולענין להקיש אליהן דכל דבר שהוא עבודה בארץ או באילן לוקין עליהן:

רִבִּי זְעִירָא רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם כֲּהָנָא הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁבָּת עַל דַּעְתֵּיהּ דַכֲהָנָא חַייָב שְׁתַּיִם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. כְּלוּם אָמַר רִבִּי זְעִירָא אֶלָּא הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ שֶׁמָּא הַנּוֹטֵעַ כְּזוֹמֵר. הַכֹּל הָיָה בִּכְלָל זְרִיעָה יָצָאת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָאת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ אַתְּ פּוֹטְרוֹ מִשּׁוּם זוֹרֵעַ הֲוֵי לֹא שַׁנְיָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דַכֲהָנָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא חַייָב שְׁתַּיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוי לא שנייא וכו'. דלכ''ע חייב שתים בנטע וזמר דנוטע משום זורע הוא:

הכל היו בכלל זריעה. נוטע וכולהו דדמו ליה בכלל זריעה ויצאת זמירה בפי' דכתיב הכא לא תזמור וללמד להחמיר ע''ע שאם זרע וזמר חייב על הזמירה בפ''ע וכי מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה אתה פוטרו לנוטע שלא יתחייב משום זורע בתמיה:

על דעתיה דר''ז דקאמר הזומר כנוטע. וקס''ד דזומר כנוטע וכן נוטע כזומר ס''ל ואינו משום זורע וא''כ אם נטע וזמר חדא היא דמחייב ודחי לה הש''ס דכלום א''ר זעירא אלא הזומר כנוטע ושמא הנוטע כזומר ולא כזורע בתמיה הא ודאי ליתא כדמסיק ואזיל:

ע''ד דכהנא. דקאמר דנוטע חייב משום זורע וזומר לאו בכלל נוטע הוא אלא תולדה דקוצר וחייב עליה בפ''ע וא''כ חייב שתים:

הזומר כנוטע. שעל ידי שכורת הענפים הגדולים מתגדלין ביותר:

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר הִשָּׁמֵר לֹא תַעֲשֶׂה. וּכְתִיב שָׁם תַּעֲלֶה שָׁם תַּעֲשֶׂה. בְּגִין דִּכְתִיב הָא אִילּוּ לֹא כְתִיב עֲשֵׂה הוּא. שֶׁלֹּא תֹאמַר כְּמַה דְתֵימָא גַּבֵּי שַׁבָּת חָפַר חָרַץ נָעַץ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וְדִכְוָותָהּ שָׁחַט זָרַק וְהֶעֱלָה לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת וכו'. כלומר דמשני דאיצטריך האי קרא שם תעלה ושם תעשה שלא תאמר כדאמרינן גבי מלאכות בשבת שאם חפר וחרץ ונעץ שאינו חייב אלא אחת דכולן מעין מלאכה אחת ותולדות דחורש הן ודכוותה הו''א שאם שחט והעלה בחוץ אינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר שם תעלה ושם תעשה ללמד נמי על השחיטה בפ''ע ועל העליה בפ''ע ומכיון דאצטריך לגופיה לא הוה הפרט מלמד על הל''ת אי לאו הקישא [דבחד] קרא כתיבי ולעולם בעלמא הפרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בל''ת:

בגין דכתיב. השתא מסיק הקושיא אלא טעמא דהקישן הכתוב במקום אחד הא אילו לא כתיב האי הקישא עשה הוא כלומר דלא הוה ידעינן אלא דקאי בעשה על השחיטה וזריקה אבל לא בל''ת ואמאי נימא דבא פרט העשה ומלמד על הל''ת דמה בעשה שחיטה וזריקה בכלל אף בהלא תעשה כן אלא לאו ש''מ דאין עשה מלמד על ל''ת ואין ל''ת מלמד על עשה וקשיא לר' אלעזר:

מתניתא פליגא על ר''א. ברייתא היא בספרי פ' ראה השמר בל''ת ופן בל''ת בהא דכתיב שם השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' וכתיב בתריה כי אם במקום אשר יבחר ה' שם תעלה ושם תעשה ודרשינן תעשה זו השחיטה והזריקה וה''ז לעבור עליהן בחוץ בעשה דשם כתיב ולא במקום אחר והוי לאו הבא מכלל עשה והקישן התורה בכתוב אחד ללמד מה העליה שהיא בעשה ובל''ת דבהעלאה כתיב השמר פן תעלה אף שחיטה וזריקה שהן בעשה ולעבור עליהן גם בל''ת:

יָכוֹל יְהוֹ לוֹקִין עַל הַתּוֹסָפוֹת שֶׁבּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא יָכוֹל יְהוּ לוֹקִין עַל חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. רִבִּי לָֽעְזָר פָּתַר מַתְנִיתָא יָכוֹל יְהוּ לוֹקִין עַל אִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר. מָאן דְּאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹמָנָן. מָאן דְּאָמַר שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית תניי תני שש שנים וכו'. כלומר דאית תנא דמדייק האי קרא ולמדין אנו דעל שאר עבודות אינו עובר אלא בעשה כדלעיל ומסייעא לר' יוחנן ואית תנא דמדייק קרא דשדך לא תזרע וגו' ולומר דדוקא בשביעי' הוא עובר בלאו ולא בתוספת וכן נמי ס''ל למידק מהאי קרא ללמד על הכלל כולו ומסייעא לר' אלעזר:

יכול יהו לוקין על התוס' שבו. כך היא בריית' שנויה ופליגי בפירושה דר' יוחנן מפרש כשיטתיה דה''ק יכול יהו לוקין על החרישה בשביעית גופה. וקרי לה תוספת לפי שאינה מפורשת בתורה ותוספת על המפורש בכתוב היא ואסוקי להא לפטורא ורבי אלעזר מפרש להאי ברייתא דעל איסור הנשנה בשני פרקים הראשונים דמס' שביעית קאי ובתוספת ממש דשביעית איירי התם וקאמר דאין לוקין על תוספת שביעית:

אָמַר רִבִּי בָּא קַרְתִּיגֵנַייָא טַעַם דְּרִבִּי יוֹחָנָן שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ לֹא בַשְּׁבִיעִית וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ לֹא בַשְּׁבִיעִית. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא וְעוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יוֹסָה אָמַר אֲפִילוּ עֲשֵׂה אֵין 37b בּוֹ לֵיידֶה מִילָּה כְּתִיב וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֙י. לְעִנְייַן לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ליידא מילה. וא''ת לאיזה דבר כתיב ושבתה וגו' לענין הל''ת שבו המפורש בקרא בהדיא לא תזרע ולא תזמור ולעבור עליהן בעשה ול''ת אבל שאר עבודות אפי' עשה אין בהן:

ר' יוסי אומר אפי' עשה אין בו. לחרישה ולשאר עבודות קרקע ואין איסורן אלא מדבריהן:

שש שנים תזרע שדך. ומשמע ולא בשביעית וכן שש שנים וכו' וא''כ הוי לאו הבא מכח עשה וכל ל''ת שהוא בא מכח עשה הוי עשה והאי קרא לגופיה לא איצטריך דהא כתיב שדך לא תזרע וא''ת לעבור עליו בעשה ול''ת הא נמי לא איצטריך דהא כבר כתיב עשה ושבתה הארץ אלא ע''כ ללמדך דעל שאר עבודות קרקע שאינו עובר עליהן אלא בעשה וכן א''ר ירמיה דעובר בעשה:

א''ר בא קרתיגנייא וכו'. ר' בא פליג אהא דקאמר דטעמיה דר' יוחנן דאין לוקין על החרישה משום דהכלל בעשה והפרט בל''ת דלא היא אלא היינו טעמיה דבהדיא גילתה לנו התורה במקומו דעל שאר עבודות הקרקע בעשה הוא דעובר ואינן בל''ת:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source